טרנורודסקי נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ

פסק דין

1. התובע עתר בפני לחייב את הנתבעת בגין נזקי רכוש, אשר לטענתו נגרמו לו, כתוצאה מתאונת דרכים עם רכב שבבעלות הנתבעת.

2. לטענת התובע, בתאריך 15.03.13, עמד עם רכבו ברמזור אדום ברח' ז'בוטינסקי בפתח תקווה בנתיב השני מימין, מתוך ארבעה, כאשר לפניו רכב אחד. באותה העת, עמד לימינו אוטובוס של הנתבעת. נהג האוטובוס פתח את חלון הנהג וסימן לתובע, כי ברצונו לפנות שמאלה. התובע אכן אפשר לו, וכאשר התחלף הרמזור לירוק, נותר עומד על מקומו, על מנת לאפשר לאוטובוס להשתלב בנתיבו. בעת כניסתו של האוטובוס אל נתיבו שמאלה, אחרי שחלקו הקדמי כבר היה בתוך נתיב נסיעתו, פגע בו האוטובוס עם חלקו השמאלי האחורי, בכנף הימנית של רכבו. התובע הציג חוות דעת שמאי ממנה עולה, כי נגרמו לכנף הימנית הקידמית של הרכב נזקים, בסך 4485 ₪. כן, תבע התובע פיצוי בגין שכ"ט שמאי 575 ₪, אובדן ימי עבודה 500 ₪, והוצאות בסך 500 ₪ נוספים.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי לא היה כל מגע בין האוטובוס לבין רכבו של התובע.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו והוסיף, כי לאחר התאונה נהג האוטובוס סירב למסור לו את פרטיו, גידף אותו, האשים אותו שהוא זה אשר פגע עם רכבו באוטובוס ונהג כלפיו בתוקפנות. עוד ציין, כי באוטובוס היו נוסעים באותה העת.

5. נהג הנתבעת העיד וטען כי עמד בנתיב האמצעי, כשרכב התובע משמאלו. וסימן לתובע שיאפשר לו לפנות שמאלה, לתוך נת"צ. התובע סימן לו חזרה שאפשר, ולכן החל להשתלב שמאלה. כאשר הבחין כי אינו יכול לעבור מבלי לפגוע ברכב התובע, בלם ולדבריו "משכתי ארמברקס, לא זזתי...רציתי שיתקדם". לטענת נהג הנתבעת, בשלב זה זינק התובע מרכבו והחל מטיח בו האשמות שפגע בו. עוד טען הנהג, כי צילם את רכבו של התובע לאחר התאונה, אולם בחלוף חודשיים ממועד התאונה, מחק את התמונות. כן, ציין כי באוטובוס היו נוסעים.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו.

שנית, מצאתי כי הנתבעת נמנעה מלהביא ראיות מהותיות מטעמה– התמונות, שטוען נהגה שצילם וכן עד מבין נוסעי האוטובוס. תמוהה בעיני טענתו של נהג הנתבעת, כי היו בידיו תמונות המוכיחות, כדבריו שלא נגרם לתובע נזק כלשהו, אך בחלוף חודשיים מן האירוע מחק אותן ממכשיר הטלפון, זאת לאחר שכבר בסמוך למועד התאונה (כחודש ימים) נדרש ליתן למעסיקתו עדותו ביחס לתאונה. כן, תמהתי מדוע, עת הואשם נהג הנתבע, על לא עוול בכפו, ע"י התובע, לא טרח ליטול פרטים מנוסעי האוטובוס, שהרי אלו יכולים היו לתמוך בגרסתו.

בנסיבות אלו, ובהתאם להלכה הפסוקה, אני סבורה שיש לזקוף לחובת הנתבעת את העדר הבאת ראיות רלוונטיות מטעמה.

שלישית, בניגוד לטענת הנתבעת, אני מוצאת כי חוות דעת השמאי באשר לנזקים בכנף הימנית הקדמית דווקא מתיישבת עם טענות התובע ביחס לאופן קרות התאונה.

לפיכך, נחה דעתי כי התאונה לה טוען התובע אכן התרחשה וכי האחריות להתרחשותה נחה על כתפי הנתבעת, בעטיה של התנהלות נהגה.

באשר לנזקים שנתבעו – אני מוצאת כי לא הוכח אובדן ימי עבודה.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 5060 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 03.09.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ד, 16 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: